כיצד מחלקים את המשכנתה בזמן גירושים בין בני זוג?

אנו נתקלים לא מעט בבני זוג אשר התחתנו לא מזמן ותמיד עולה השאלה: “נו, קניתם דירה כבר?” ,”איפה אתם מתכננים לגור?”, “חסכתם מספיק כסף בצד?” ועוד. לרוב, לא לכל בני הזוג יהיה מספיק כסף בכדי לרכוש דירה מכספם, ויצטרכו לקחת משכנתה מהבנק בכדי שיוכלו לרכוש את הדירה שעליהם תמיד חלמו. הלוואת משכנתה היא מהנמוכות ביותר בשוק מאחר והבנק מלווה כסף לטווח ארוך (20, 30, 40 שנה) כאשר יש לו נכס כגיבוי לפירעון החוב מצד בני הזוג, ובנוסף עומדת בפני הבנק אפשרות לרכוש כספים בזול מהמדינה לטובת הלוואת דיור. הנכס נרשם על שמותיהם של בני הזוג עם הערת אזהרה לטובת הבנק ובנוסף, קיים משכון ברשם המשכונות לטובת הבנק. מאחר ושני בני הזוג הם אלו שרשומים כבעלי הנכס בלשכת רישום המקרקעין, הם אלו שצריכים לשלם בכל חודש את המשכנתה. השאלה הנשאלת היא כיצד הדבר יתנהל במידה ובני הזוג מחליטים להתגרש?

שהאישה מחליטה לתבוע דמי מזונות ומדור מבעלה לשעבר, הסכום שנקבע שישלם אינו קשור למשכנתה שהזוג נטל בזמנו. כשבני הזוג החליטו לקחת משכנתה מהבנק הם התחייבו לשלם זאת יחדיו באופן שווה (כך גם בד”כ הם יהיו רשומים בלשכת רישום המקרקעין – מחצית בן הזוג ומחצית בת הזוג).

מנגד, נקבע כי חובת המדור המוטלת על הבעל, יכולה להתבצע על ידי תשלום חלקה של האישה במשכנתה, ובהנחה כי גובה סכום זה, מגלם את גובה של דמי המזונות שנקבעו, במטרה להבטיח קורת גג לאישה ולילדיהם.

הפסיקה קבעה כי החובה המוטלת על הבעל הן מכוח דיני המזונות והן מכוח הדין העברי, המחייב אותו לשלם מספיק בכדי להבטיח את צורכיהם הבסיסיים של ילדיהם. הדבר מתבטא לא רק בביגוד, מזון והשכלה, אלא גם בקורת גג. בהנחה והילדים נשארים לגור עם האישה. בכדי להבטיח חובה זו, ובהנחה כי ילדיהם המשותפים של בני הזוג אינם גרים עם האב, עליו לשלם זאת במסגרת של תשלום משכנתה בכל חודש, או לשלם שכר דירה בעבור דירה שכורה שהאישה והילדים גרים בה.

פסיקת בית המשפט העליון בעניין המקרקעין המשותפים היא: עד פירוק השיתוף של בני הזוג במקרקעין המשותף, ועד תום התחשבנות הצדדים, יינתן יחס ומשקל גם לתשלום המשכנתה מצד האישה.

כעת אתם שואלים את עצמכם? מה אם האישה עשירה מאוד והיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתה, או מה קורה במקרה בו היא רכשה דירה לעצמה והיא מעוניינת שבעלה ישלם את המשכנתה על דירתם המשותפת מכוח תקנות אלו? או מנגד, שהבעל הנו בעל רוב הממון במשפחה ובלעדיו היא לא תוכל לשלם את תשלום המשכנתה בכל חודש ואף תיאלץ לחזור לבית הוריה.

התשובה לכך אינה פשוטה, מאחר ומצד אחד, אפשר להגיד כי אין קשר בין מצבה הכלכלי של האישה למדור ילדיו של הבעל, ומנגד אי אפשר להגיד שהבעל אינו צריך לממן את אשתו לשעבר בשעה שהיא לא משלמת כלל, ודבר זה יוביל לכך שהאישה תתעשר על חשבון בעלה לשעבר ולפי כלל עשיית עושר ולא במשפט עשויה לגרום למצב זה להיות בטל ומבוטל.

במידה ובני הזוג רכשו בית גדול מאוד ויוקרתי, מדובר יהיה על השקעה הונית, ולכן, במקרים כאלו, כאשר הבית טרם נמכר ורובצת על הבית משכנתה, ברור יהיה שתשלום שכר דירה ראלי לא יעלה בקנה אחד עם גובה תשלום המשכנתה החודשי של הבית היוקרתי. דמי מדור עשויים להתקיים גם בדירה רגילה וגם בדירה יוקרתית ולכן יש לבדוק את רמת החיים של בני הזוג בנפרד בכדי לקבוע את הסכום אותו הבעל צריך לשלם.

במידה והבעל כבר משלם גם את חלקה של האישה במשכנתה, הוא יוכל לקבל את כספו בחזרה, בהנחה ויש ברשותו מסמכים המעידים על הכנסותיהם השונות ואשר יתמכו ויוכיחו כי דרישות השיתוף בדמי השכירות משקפים את הכנסותיהם ופרופורציונאליים לשוק השכירות לדירה דומה.

על אף שהמון זוגות לא חושבים שיגיעו למצב כזה במהלך חייהם, לא פעם אנו שומעים על דבר שנקרא “הסכם ממון”. בעת הסכם ממון בין בני זוג לפני הנישואים, ניתן יהיה להסדיר דברים אלו בהסכם זה, ולהימנע ממצבים לא נעימים, בתי משפט, כסף מיותר וטרחה.

כשזוג מחליט לפרק את התא המשפחתי שלו, הוא יצטרך לעבור בבית המשפט, אשר ישקול את כל הנתונים בפניו. בית המשפט ישקול האם להוציא את הדירה למכירה או שהדירה תישאר בידי האישה. כמו כן, בית המשפט יכול להחליט על גובה תשלום המשכנתה על הדירה: למשל, הוא יכול להחליט כי הבעל ישלם את כל המשכנתה, או לחילופין הוא יכול לדרוש שלושת רבעי מהסכום שישולם על ידי הבעל, ואת השאר על ידי האישה. בית המשפט קובע כל מקרה לגופו תוך כדי הוראות קיזוז ואיזון בין צרכי המדור של האישה והילדים מצד אחד, לבין “התעשרות” האישה על ידי תשלום מלוא סכום המשכנתה על ידי הבעל, אשר עשויה להימצא בבחינת “עשיית עושר שלא במשפט”.